מהו דמיון מוטורי?
המונח דמיון או דמיון מוטורי (באנגלית motor imagery), מתאר מגוון גישות ושיטות הנעזרות בדמיון או בשחזור של ״תמונות״ או מטפורות שמזכירות ומדמות חוויות, פעולות ואירועים מבלי שהם ממש יקרו באותו הרגע.
ה״תמונות״ האלה נוצרות במוח שלנו ולרוב מתבססות על חוויות העבר שלנו. בדיוק כמו שיחזור החוויה שלנו מטיול בחו״ל.
הן יכולות להיווצר גם בזכות סיטואציות שאנחנו מכירים כמו לראות בלון שעף בשמיים.
מה ההבדל בין ביצוע תנועה לבין דמיון מוטורי?
בתרגול דמיון מוטורי, אנחנו מתרגלים תנועה או פעולה מסויימת מבלי שמבצעים אותה באותו הרגע.
כשאנחנו מבצעים תנועות או פעולות מסויימות, מעורבים חלקים רבים של המח. לא רק החלקים האחראים על הפעולה המוטורית עצמה. יש גם איזורים במח האחראים על התכנון, הבקרה והסנכרון של התנועות.
מחקרים מראים שהפעילות המוחית כמעט זהה בזמן תרגול באמצעות דמיון מוטורי ובזמן ביצוע הפעולה עצמה. זאת אומרת שגם אם לא בוצעה תנועה ממשית, איזורים רבים של המוח פעילים גם בזמן התרגול בדמיון מוטורי.
למי מתאים להתאמן בשיטת דמיון מוטורי?
ספורטאים – מחקרים בהחלט מראים תוצאות טובות לתרגול מוטורי אצל ספורטאים.
אצן יכול לשבת על כורסא, לדמיין עצמו על קו הזינוק, לדמיין כי שומע את ירייית הפתיחה, מקיף את המסלול ורץ ספרינט אל קו הסיום. בזמן שהוא מדמיין פעולות אלה, הדופק שלו עולה, השרירים שלו מתכווצים מעט והמוח שלו מעיד על פעילות גוברת. כל זאת בזמן שהוא יושב בכיסא.
מאובחני פרקינסון – במחלת הפרקינסון מופיעות הפרעות תנועה טיפוסיות כגון רעד במנוחה, נוקשות שרירים, איטיות בתנועה, אקינזיה (ירידה בכושר התנועה).
מחקרים מהשנים האחרונות מתחילים להראות השפעה חיובית של תרגול בדמיון מודרך, דמיון מוטורי לשיפור בתנועה והפחתת הרעד במנוחה.
אנשים לאחר אירוע מוחי – חשוב לשלב את התרגול יחד עם טיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק. בהחלט אפשר להוסיף זאת כתרגול. יחד עם זאת, אין הוכחות מובהקות לתוצאות של טיפול רק בשיטת הדמיון המוטורי. כמו שאתם יודעים, שיקום הוא אומנות ומשלב בתוכו פאזל שלם של שיטות, גישות ובעיקר בני אדם. אנחנו כן רואים תוצאות טובות כאשר משלבים את שיטת האימון המוטורי יחד עם טיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק. והשימוש בשיטה בהחלט יכול להעצים את תוצאות הטיפול.
אנשים הסובלים מכאב כרוני, כגון CRPS. אנשים החווים כאב משמעותי מאוד אפילו ממשב רוח עדין על היד או הרגל, שלא יכולים לשטוף את היד מרוב כאב או לדרוך על הרגל מכאב וחשש. כאן המקום להשתמש בדמיון המוטורי להשגת שינוי.
אנשים עם כאבי פנטום בעקבות קטיעה של איבר. מדווחים על כאבים בגפה שאיננה עוד. כאשר נעזרים בשיטת הדמיון המוטורי, ניתן ״לחווט״ ולהפעיל מחדש איזורים מסויימים במוח ובכך לאזן את הכאב.
אנשים עם גבס או קיבוע שאסור להם לזוז לתקופה – מחקרים מראים שניתן לשפר את טווחי התנועה וכוח השרירים בעזרת תרגול דמיון מוטורי בתקופת האימוביליזציה (התקופה עם הגבס, איסור הדריכה, או הקיבוע).
איזה שיטות של דמיון מוטורי קיימות?
שיטות של דמיון מוטורי יכולות להיות משני סוגים:
– הפעלת הדמיון ללא כל תנועה אמיתית. למשל, כשאנחנו מדמיינים שהגוף שלנו רפוי וקליל.
– הפעלת הדמיון תוך כדי תנועה או פעולה פיזית. למשל, בזמן עליית מדרגות לדמיין שיש בלון הליום גדול שמרים לנו את הברכיים גבוה וכך אנחנו יכולים לעלות בקלות.
מה צריך כדי להתאמן בשיטת דמיון מוטורי?
שימוש בשיטת הדמיון המוטורי (motor imagery) דורש יכולת ריכוז גבוהה כדי שנוכל ליצור את התמונות הללו ולהעזר בהן היטב. זוהי יכולת שניתן ללמוד ולהשתפר בה. כדי להשיג תוצאות, יש לתרגל עם מטפל מנוסה ולהתמיד בתרגול.
בשלב הראשון חשוב להחליט מהי הפעולה אותה אנחנו רוצים לשפר. ככל שניקח פעולות פשוטות ומוכרות יותר, יהיה לנו קל יותר לדמיין אותן.
בשלב השני נצטרך לגבש החלטה איזה סוג תרגול הוא הנכון עבורך. האם מתאים לך לתרגל עם תנועה ממשית או ללא תנועה כלל. ניתן להוסיף פידבק ויזואלי בעזרת מראה. בשלב השלישי תיבנה תכנית האימונים עצמה והיא תכלול את תדירות התרגול, מקום התרגול ואופן התרגול.
בשלב הרביעי מתחילים ממש באימון.
אז איך בדיוק עושים תרגול דמיון מוטורי?
יציבה: יש לשבת ביציבה זקופה ונוחה, עירנית ככל הניתן.
נשימות: יש לקחת נשימות עמוקות ורגועות
לעצום עיניים
להתחיל לתרגל 🙂
לצפיה בדוגמה הכנסו לסרטון הבא
שיטת הדמיון המוטורי היא כלי מדהים להשגת שיפור בתנועה ולהגברת המודעות לתנועה ולשיפור הריכוז בדברים שאנו עושים. ריכוז גבוה יותר בזמן פעילות לכשעצמו כבר יביא לשיפור בביצוע.
שימוש קבוע בשיטת הדמיון המוטורי תעודד שינויים ותיקון עצמי של היציבה, התנועה ואפילו נשימה.
יתרון נפלא של שיטת הדמיון המוטורי היא היכולת להעזר בו בכל מקום ובכל זמן ללא צורך בציוד נוסף. בנוסף, גם אם המטופל חווה עייפות וחולשה פיזית הוא יכול להמשיך בתרגול. ברגע שהמטופל מתורגל, הוא יכול לתרגל באופן עצמאי וקבוע.
