אנשים רבים השומעים ״פרקינסון״ חושבים ישר על רעידות. אך שימו לב, עד 80% ממאובחני הפרקינסון מתמודדים עם קיפאון בהליכה!
קיפאון בהליכה או באנגלית freezing of gait הוא אחד התסמינים המוטוריים במחלת הפרקינסון ואחד האתגרים הטיפוליים המשמעותיים ביותר יחד עם הפרעות הליכה נוספות בפרקינסון.
קיפאון בהליכה הוא בעצם תבנית הליכה אבנורמלית שבה יש באופן פתאומי חוסר יכולת זמנית לצעוד ולהביא את הרגל לפנים, למרות הרצון ללכת.
מה גורם לקיפאון בהליכה?
הסימפטום של קיפאון בהליכה קורה לרוב כשמנסים להתחיל את התנועה (באנגלית start hesitation) או כשצריך לבצע סיבוב. פריזינג יכול להופיע גם כשצריך לעקוף מכשול, כשיש שינוי במקום.
נראה כי מקור התופעה הוא הפרעה ביכולת לשמור על קצב קבוע של תנועה.
סיטואציות נפוצות בהן אנשים חווים קיפאון בהליכה הן:
– כניסה או יציאה ממעלית
– הליכה במעבר צר
– קימה מהספה ומעבר בין הספה לשולחן הקפה
– הליכה בחוץ ועיקוף של מכשול
– הליכה כשיש המולה מסביב
– הליכה בזמן סטרס מוגבר
מהי הסכנה הטמונה בקיפאון בהליכה?
כמובן שלא כל מאובחני הפרקינסון סובלים מקיפאון בהליכה. אך אלו המתמודדים עם פריזינג נמצאים בסיכון גדול יותר לנפילות.
קיפאון בהליכה נמשך לרוב מספר שניות אך יכול להימשך אפילו 30 שניות.
במקרים נדירים, המטופל לא מסוגל להפיק תנועה אפקטיבית במשך מספר דקות ויותר. זאת עד אשר נעזר ברמזים חיצוניים מתאימים.
חוסר היכולת להעביר את המשקל מרגל לרגל והתחושה שהרגל ״דבוקה״ לרצפה ואינה מאפשרת צעד קדימה מהווה סיכון משמעותי לנפילה בפרקינסון. כל זה משפיע לרעה על העצמאות היומיומית ואיכות החיים.
אז איך מתמודדים עם קיפאון או פריזינג אצל חולי פרקינסון?
מחקרים רבים מראים כי שימוש ברמזים חיצוניים (ראייתיים ושמיעתיים) יכולים להפחית את הקיפאון אצל חולי פרקינסון וכך לשפר את הפרעות ההליכה.
השיפור שנראה בתבנית ההליכה בעזרת תרגול עם רמזים חיצוניים יכול להיות משמעותי. המחקרים מראים כי ניתן להשיג שיפור במדדי הזמן ובמדדי המרחב. זאת אומרת שנראה אורך צעד גדול יותר וקצב הליכה גבוה יותר.
לרוב, כדי להגדיל את אורך הצעד אצל אנשים הסובלים בעיקר מקיפאון בהליכה, נעזר ברמזים חיצוניים ויזואליים (visual cues) כגון, קווים על הרצפה.
רמזים חיצוניים שמיעתיים (auditory cues) יעזרו לנו לשפר בעיקר את קצב ההליכה כמו למשל שימוש בקצב המוזיקה או מטרונום (מכשיר המשמיע צלילים בקצב קבוע).
גירוי חיצוני ראייתי או שמיעתי משפר ההליכה. מכאן ניתן להבין עד כמה חוש הראייה והשמיעה משמעותיים לשמירה על קצב התנועה. זו סיבה מצויינת להקפיד על מכשירי שמיעה ומשקפי ראייה במידת הצורך.
יחד עם כל הכתוב במאמר זה על חשיבות השימוש ברמזים חיצוניים, חשוב להבין כי יש להשתמש בהם בצורה מושכלת ואל לנו להפריז את השימוש בהם שמא נסיח את דעתו של המטופל. העמסת יתר של גירויים עלולה להפחית את הריכוז ולהשפיע לרעה על ההליכה.
מהי שיטת ה-5 של נועה להתמודדות עם קיפאון בהליכה?
המתן – עצרו הכל, אל תנסו לעשות עוד צעד
הזדקף– עמדו זקוף, מתחו את הגב, יישרו את הרגליים, היישירו מבט לפנים
הרגע– קחו מספר נשימות, הרגעו (ידוע שלחץ רק מגביר את הפריזינג)
העבר משקל – העבירו משקל מרגל לרגל, ניתן להתחיל מהנעת האגן לימין ושמאל וכך בהדרגה להעביר משקל מרגל לרגל.
התחל– התחילו עם צעד גדול קדימה. בשלב זה ניתן להעזר בגירוי ויזואלי (כמו קווים על הרצפה) או גירוי שמיעתי (כגון ספירה 1-2-3-4)
צפו בסרטון הסבר על קיפאון בהליכה ושיטת ה-5 של נועה
יש גם פתרונות יצירתיים להתמודדות עם פריז בהליכה
האמת היא, שפיזיותרפיסטים ומרפאים בעיסוק לומדים רבות דווקא מהמטופלים שלהם.
להלן מספר רעיונות מעניינים שקיבלנו ממטופלים שלנו להתמודדות עם פריזינג בהליכה:
– הליכה אחורנית במקום לפנים
– בן/בת הזוג שמים את הרגל שלהם מול החולה, החולה צריך לעבור עם הרגל שלו מעל כאילו שיש מכשול. זהו בעצם רמז חיצוני ויזואלי שבן/בת הזוג יכולים להטמיע בזמן הליכה.
– הליכה עם ״מקל סבא״ הפוך – ברגע שיש ״פריז״ עוברים מעל הידית של המקל. גם זה רמז חיצוני ראייתי.
– דילוגים או ריצה קלה
מה עושים בטיפולי פיזיותרפיה כדי להטמיע רמזים חיצוניים להתמודדות עם קיפאון בהליכה בפרקינסון?
כדי לסייע לך להתמודד טוב יותר עם הפריזינג, חשוב מאוד להבין מתי הקיפאון בהליכה מופיע, באיזה נסיבות ואיפה בדיוק בבית.
במהלך טיפולי הפיזיותרפיה הפיזיותרפיסט יבחן איתך את הסיטואציות הללו ותתנסו במספר שיטות ורמזים חיצוניים.
המטרה היא להבין יחד מהם הרמזים החיצוניים הפועלים טוב ביותר אצלך ולהתאמן עליהם פעמים רבות ככל הניתן.
