קיימות גישות טיפול מגוונות בעולם השיקום הפרא- רפואי והרפואה האלטרנטיבית. חלקן מוכחות מדעית ומועברות בקורסים שונים, חלקן מועברות מפה לאוזן ונתמכות בקהילות אשר אינן ידועים לכלל הציבור. תהליך השיקום של אדם אשר עבר פגיעה פיזית, נפשית וקוגניטיבית (שכלית) לא תמיד יעלה בקנה אחד עם מטרותיו האישיות ויכול להיות מתסכל מאוד עבורו ועבור קרוביו, השואפים כי יחזור ל"נורמה" מהר ככל הניתן.
החזרה ל"חיים נורמטיביים ככל הניתן" הוא מרכיב מפתח כמעט בכל גישה שיקומית. בין אם מדובר בהחזרת מיומנויות שהלכו לאיבוד עקב חוסר שימוש עקבי (למשל, במצב של תרדמת או גיבוס לאורך זמן של עצם בגוף) או ברכישת מיומנויות חדשות לפיתוח וחיזוק הגוף. לעתים, המטרה הנה החזרת תפקוד בסיסי ביותר כגון נשימה עצמאית או יכולות בליעה ולעתים המטרות יכולות להיות מורכבות יותר כגון רכיבה על אופניים ונהיגה ברכב.
אם כך, מהו אורח חיים נורמטיבי? האם הוא מותאם לכל אדם או שמא מדובר בהרגל קולקטיבי. בניסיון להסביר זאת, עלינו להסתכל על כל אדם באופן אינדיבידואלי בהקשר לתרבות ממנה הוא בא, אורח חייו ונטיותיו הגנטיות. לשם כן נצרכת יצירתיות מרובה היות וכל תהליך שכזה הינו ייחודי.
אחת הגישות אשר יצא לי להכיר בשנים האחרונות מתצפיות מרובות ואף לעבור הכשרה על פיה היא גישת ה Neuro-IFRAH. גישה זו נוסדה במדינת קליפורניה בארה"ב ומועברת בקרב קהילת הפיזיותרפיסטים והמרפאים בעיסוק. מדובר בגישה אשר מיועדת ספציפית לאוכלוסיות נפגעי שבץ ופגיעות ראש. במהלכה, נלמדות טכניקות ייחודיות המעודדות רכישה ולמידה מחדש של מיומנויות מוטוריות שאבדו ולעתים מיומנויות שמעולם לא נעשה בהן שימוש (לדוגמא, אדם שטרם הפגיעה היה נוטה ליפול פעמים רבות יילמד בגישה זו לשכלל את מיומנויות שיווי המשקל שלו). במהלך הטיפולים מתייחסים למרכיבים מרובים בגוף האדם- החל ממנח הצלעות ביחס למיקום האגן, עידוד לזקיפות הגב, מתיחות והארכת טווחי תנועה שאבדו בעקבות הפגיעה, נשימה, קווארדינציה ושיווי משקל.
השאירו פרטים ונשוב אליכם לייעוץ והכוונה
מהלך הטיפול משתנה בין מטפל למטפל, לרוב מדובר במשך של כ-שעה לשעה וחצי. לעתים, רק קבלת הנתונים הראשוניים (ידע על המטופל, מגבלות ויכולות פיזיות וקוגניטיביות) יכול להימשך כמשך זמן טיפול רגיל. לשם כך פותחה מערכת פתרון בעיות היררכית ייחודית לשיטה, אשר לפיה ניתן לקבוע לא רק את מטרות הטיפול, אלא לבחון בכל פעם את המצב הנוכחי בו נמצא המטופל כך שהתרגילים במהלך הטיפול יהיו מתאימים כמו כפפה לידו וייעול הזמן הטיפולי למקסימום עבודה. הנסיבות בהן אירוע מתרחש אשר צריך להיות מתועד בעת ההערכה ובמהלך הטיפולים על מנת לעקוב אחר השינויים בתהליך שהמטופל עובר בין טיפול לטיפול. כך למעשה, בכל פעם מתרחשת הערכה מחודשת לצורכי מעקב. המצב מושפע מגורמים רבים כגון שעה, מצב ערנות המטופל, הסביבה האנושית והפיזית בה הוא מתנהל, הצוות המטפל, ציפיות המטופל מהצוות ובאילו תנאים הטיפול מתרחש. בסופו של דבר, המטרה היא שהתנועה המושגת תהיה איכותית, אוטומטית ותהווה כחלק מסכמת החיים של המטופל.
כמו כן, לצורך השגת אותה תנועה רצויה, נעשה שימוש באביזרים ייחודיים הנלווים לטיפול. בניגוד לגישות רבות אשר פיתחו מכשירים ייעודיים (לעתים יקרים מאוד), בגישה זו נעשה שימוש בחפצים בסיסיים, אשר הרכבתם אינה מצריכה זמן מרובה וניתן להשיגם בכל מקום (לרוב בחנויות לכלי בית). מבלי לגרוע מאיכות הטיפול או המכשירים אשר נבנים (למרות מחירם האטרקטיבי), אנו מאפשרים למטופל להמשיך לתרגל בביתו עם אותו מכשיר את התרגילים שנלמדים בטיפול בזמנו הפנוי, לצורך שימור המיומנויות שלמד בטיפול ולהוזיל משמעותית את ההוצאות הנלוות להליך הטיפולי.
"החזרה לנורמה" ככל הניתן מתאפיינת לרוב ביכולת שלנו להפיק תנועות רצוניות (נשלטות) איכותיות (כלומר, ללא שימוש בפיצוי) לצורך תפקודי. אחת ממטרות הגישה היא לאפשר או להחזיר למטופל "את כל האופציות התנועתיות שקיימות". לשם כך נדרשת החזרת הטווח המלא והכלים שהיו לאדם לפני הפגיעה, כולל רכישת מיומנויות חדשות אשר אולי לא היו בידו, על מנת להסתגל בעצמו לדרישות הסביבה. הגישה שואפת לכך כי נוכל ללמד את המטופל להתאים את עצמו מחדש אל הסביבה שלו ולא להיפך. לדוגמא, נשאף כי במקום שימוש באביזרי עזר לצורך הרמת חפצים מהרצפה, נלמד את המטופל לכופף את הגב או את הברכיים. דוגמא נוספת לכך היא פעולה בסיסית כמו הליכה, אשר יכולה להישמע לרוב האנשים מובנת מאליה, אך לאחר פגיעה מרכזית (פגיעת ראש) פעולה זו עלולה להינזק עד כדי השבתתה לחלוטין, לעתים מספר חודשים ואפילו שנים. הסיבות לכך הן מרובות, לעתים מדובר במטופל שגורר את רגלו ולעתים מדובר במטופלת שאינה מסוגלת לעמוד כלל על 2 רגליה. היות וכל מקרה הוא שונה, כך גם תכנית הטיפולים אשר תיבנה לאותו מטופל. בשל כך פותח ניתוח הליכה ייחודי המאפשר להגיע לאיכות תנועתית מרבית ספציפית לאותו מטופל. לעתים רבות, אותו ניתוח הליכה מהווה את הטיפול עצמו מכיוון שבמהלך הניתוח "מעוררים מחדש" בקרב המטופל/ת תנועות או מיומנויות אשר לא היו בשימוש זמן מה.
לסיכום, מדובר בשיטה המצריכה השקעה מנטלית ופיזית מרובה הן מהמטפל והן מהמטופל, בשל גוף הידע הנרחב הקיים בה. גם לאחר שנים של סיום הקורס, הטמעת השיטה מצריכה מהמטפל מעורבות מרובה ודורשת ריענון מתמיד של הידע הנרכש. תרגול יומיומי וחקירה מעמיקה היא המפתח להנחלתה על המטופל ולהצלחתו במטרות אשר הוצבו עבורו. כיום, לא נמצא בספרות מחקר המעיד על יעילותה אך התמונות בשטח ממחישות את התרומה האדירה ששיטה זו העניקה למטופלים ולמטפלים הן מבחינת איכות החיים של המטופל והן מבחינת הידע המקצועי של המטפל. כמו כן, למרות כי השיטה מיועדת לנפגעי שבץ מוחי, יצא לי לא מעט לשלב טכניקות ואת עקרונות השיטה על מטופלים ממגוון פגיעות מרובות (חלקן אפילו אינן נוירולוגיות כלל). הופתעתי לגלות כי התוצאות בטיפולים הנחילו הצלחה מרובה. הסיבה לכך היא שלא משנה באיזה גישה טיפולית אבחר, היכולת שלי כמטפלת לברור את הידע שרכשתי ולשלבו עם הניסיון שלי הם אלו שבסופו של דבר יקבעו את איכות הטיפול.
