טיפול בפרקינסון עם משאבת דואודופה, נכנס לשימוש בישראל בשנת 2009.
מאז נצבר ניסיון רב וכיום יודעים להתמודד היטב עם תפעול המשאבה ומציאת האיזון הנכון למטופלים.
זהו טיפול פולשני המסייע רבות בשיפור איכות החיים עם מחלת הפרקינסון.
מאמר זה נכתב על סמך ראיון עם דר׳ מאיר קסטנבאום, נוירולוג מומחה. סגן מנהל מחלקה נוירולוגית ומנהל מרפאת פרקינסון והפרעות תנועה בבי”ח מאיר בכפר סבא. הראיון התקיים בנובמבר 2022.
מהי דואודופה?
טיפול דואודופה הוא טיפול פולשני למטופלים עם פרקינסון.
טיפול שבו בעצם מכניסים צינורית דרך הקיבה שמגיעה עד לתריסריון במעי הדק.
הטיפול נועד להזליף לבודופה בצורה רציפה ומתמשכת לכל אורך שעות הערות של האדם, על מנת לשפר ולאזן את התסמינים התנועתיים.
למי מתאים השימוש במשאבת דואודופה?
הטיפול בדואודופה, נמצא בשימוש כ-15 שנים, ונמצא יעיל לחולי פרקינסון שמגיבים טוב ללבודופה. כלומר, מטופלים שמשתפרים באיטיות ובנוקשות וברעד, אבל פיתחו, כמו רבים מהחולים, תנודות במצב התנועתי שלהם.
אנשים אלה נעים ממצבי OFF שבהם תסמיני האיטיות, נוקשות, קושי בהליכה וקיפאון מחמירים. ולעומתם זמני ON שהם טובים יותר.
מדובר באנשים שיכולים לפתח גם דיסקינזיות, תנועות לא רצוניות, של הראש או של הגפיים.
המטופלים האלה שסובלים מ״פלוקטואציות״ (תנודתיות), נזקקים למנות רבות של לבודופה ביום, והם החולים עבורם מתאים טיפול בדואודופה והם החולים שצפויים להשתפר.
מה היתרון של המשאבה על פני טיפול תרופתי אוראלי?
לרוב, החולים שמגיעים לטיפול בדואודופה נוטלים 7-5 פעמים ביום טיפול תרופתי, ועדיין אין להם כמעט שעות טובות.
הטיפול מקל על הצורך שלהם להיות כל היום במרדף אחרי התרופות.
אולי קצת כדאי שנסביר למה זה קורה. במצב הפיזיולוגי ללא מחלת פרקינסון בעצם כל הזמן מופרש דופמין במוח.
הדופמין הוא מתווך כימי שחיוני למערכת התנועה.
כאשר חסר דופמין, כמו שקורה במחלת פרקינסון בגלל ניוון התאים, אז הביטוי הוא רעד ואיטיות ונוקשות.
כאשר אנחנו נותנים תרופה, כדור כמו סינמט או דופיקר, הוא נספג לדם ומגיע למוח, אבל לא בצורה הפיזיולוגית הרגילה. הספיגה היא לא אחידה, וזמן הפעולה של התרופה לרוב הוא קצר, עם זמן מחצית חיים של 90 דקות.
אחרי 90 דקות כבר חצי מהחומר התפרק.
עם הזמן, אנחנו מגלים שהתנודות האלה ברמת הדופמין משפיעות גם על הקולטן לדופמין וגורמות לו מצד אחד להיות רגיש ביתר לדופמין ולגרום לתנועות לא רצוניות, ומצד שני, כשרמת הדופמין יורדת, שוב חוזרות התופעות המוטוריות.
טיפול בפרקינסון עם משאבת דואודופה, מאפשר לתת לכל אורך שעות הערות את אותו מינון קבוע שמחושב מראש ומותאם לכל חולה באופן אישי. כך ניתן למנוע את אותן תנודות ברמת הדופמין, דבר שמקטין משמעותית את מצבי ה-OFF ואת הדיסקינזיות, ונותן לכל מטופל עוד מספר שעות טובות של ON ביום.
מה הפרוצדורה הרפואית של משאבת דואודופה?
במידה ומטופל עם פרקינסון חווה את אותם תסמינים מוטוריים תנודתיים ומגיב טוב בסך הכול ללבודופה ומטופל במספר מנות ביום, הנוירולוג המטפל יכול להציע לו את הטיפול הזה.
במידה והמטופל מסכים, וכאן כמובן זה מאוד אינדיווידואלי, חלק מהמטופלים נרתעים מהפעולה הפולשנית, כמובן חשוב שתהיה תמיכה משפחתית ותקשורת ישירה עם הנוירולוג, אבל במידה והוא מסכים, יש שתי אפשרויות לעשות את הפרוצדורה.
האפשרות הראשונה, לעשות טטרציה באשפוז, כלומר לעשות סימולציה שבה המטופל ירגיש איך הוא מתפקד עם המשאבה בלי שעושים את הניתוח. טטרציה מתבצעת על ידי הכנסת זונדה שנותנת את אותה תרופה בצורה רציפה. הטטרציה, יכולה להתבצע או באשפוז מלא במחלקה נוירולוגית למשך יומיים או באשפוז יום נוירולוגי.
במידה והמטופל מתרשם משיפור, וגם הרופא המטפל רואה שיש שיפור במצבי ה-OFF, בדיסקינזיות, אז מפנים את המטופל ל-PEG.
האפשרות השנייה היא ביצוע ניתוח ה-PEG , ניתוח שמבוצע על ידי רופא גסטרו.
מדובר על פרוצדורה ניתוחית קטנה יחסית שמתבצעת באשפוז יום, קרי המטופל מגיע בבוקר, עובר את הפרוצדורה תחת טשטוש במשך כחצי שעה, ואחר כך שוהה בהתאוששות לעוד כשעתיים-שלוש, ויוצא לביתו.
מייד אחרי שהוא יוצא לביתו הוא כבר יכול לקבל את הקסטה שמכילה את התרופה. פעם ביום יש להחליף את הקסטה.
האם קיימות תופעות לוואי או סיבוכים לניתוח משאבת דופמין?
כמו בכל פעולה פולשנית יכולים להיות סיבוכים. השכיחים שבהם הם בעיקר כאבים, שכמעט תמיד מופיעים אחרי הפרוצדורה ולרוב חולפים תוך שבוע-שבועיים.
פרט לכאבים עלולים להופיע גם סיבוכים נדירים הכוללים זיהום באיזור הניתוח או חלילה דימום משמעותי. לעיתים נדירות, יופיעו סיבוכים מאוחרים כגון סתימה של הצנרת או תזוזה של הצנרת, דבר המצריך פעולה חוזרת להחלפת הצינור.
מה קורה לאחר טיפול בפרקינסון עם משאבת דואודופה?
לשמחתנו, חברת התרופות שמספקת את משאבת דואודופה בארץ נותנת כרגע שירות של צוות אחיות, שנמצאות בקשר ישיר ורציף עם המטופל ובני משפחתו.
האחיות יכולות לשמוע על בעיות, לפתור אותן, ובמידה והבעיה הרפואית לא מסתדרת כמובן לעדכן את הרופא המטפל.
ליווי זה מעניק למטופל ולמשפחתו תמיכה נוספת ומעקב.
כיצד מתנהלים עם משאבת הדואודופה ביומיום?
המשאבה עצמה שוקלת בין חצי קילוגרם לקילוגרם, וצריכה להינשא כל הזמן על הגוף.
נשיאת המשאבה עלולה קצת להגביל. מטופלים רבים נעזרים בתיק צד או פאוץ׳ לנשיאת המשאבה.
מרבית החולים, ויש עבודות שמדגימות שאפילו מעל 90 אחוז מהחולים עם פרקינסון החלו טיפול בדואודופה, מרוצים מהטיפול הזה כי הוא שיפר את איכות חייהם.
ככל הידוע לי, חברות התרופות השונות מפתחות משאבות יותר קלות שצפויות להיכנס בשנים הקרובות כדי להקל על אותה אי-נוחות שהמטופלים מרגישים.
בעתיד הלא רחוק, יהיו גם משאבות שיזליפו את אותו לבודופה לתת-עור, ולא רק למעי הדק, מה שעוד יותר צפוי להקל על החולים.
עצת הזהב של דר׳ מאיר קסטנבאום למטופלים המתלבטים לגבי טיפול בפרקינסון עם משאבת דואודופה
אני חושב שבמידה והתפקוד של המטופל אינם מיטביים בעקבות התנודות במצב התנועתי והוא עם שעות רבות של OFF ביום, ומצד שני הוא נוטל כל שעתיים תרופה, הטיפול בדואודופה יכול בהחלט לשפר את איכות החיים.
הטיפול בדואודופה יכול לתת יותר שעות טובות ביום, מאפשר הליכה יותר טובה, פחות רעד, פחות נוקשות, פחות תנועות לא רצוניות.
ברמה האישית, יש לי לא מעט מטופלים שמציינים שאיכות החיים שלהם השתפרה בצורה קיצונית אחרי הטיפול הזה, ולכן לחולים הספציפיים האלה אני ממליץ כן לעבור את הטיפול. וזאת כמובן במידה והם שלמים עם ההחלטה ויש להם את התמיכה והגיבוי המשפחתי.
